לוחם הפלמ"ח-  יצחק קרן (קרפפן) 18/07/1928. 

לוחמת הפלמ"ח- פנינה קרן (גוטלר) (ז"ל) 15/12/1927 

 

כיצד נפגשתם לראשונה אתה ופנינה?  

יצחק:

שנינו איבדנו חלק גדול ממשפחתנו בשואה,הורים, אחים ואחיות.

הכרנו בבלגיה במסגרת תנועת בני – עקיבא. לפני שהכרתי את פנינה, היתה לי חברה בשם שרה דסקל שאותה הכרתי כאשר הצטרפתי לקבוצה שהתארגנה לעלות ארצה. זו היתה קבוצת בית"ר והתפתחה ביננו חברות רצינית עד כדי  מחשבות על חתונה אך באותו זמן נודע לי שיש לי קרובי משפחה בקבוצת בני – עקיבא בעיר וינה והם ביקשו שאצטרף אליהם. חברתי שרה הסכימה לעבור איתי אך לאחר זמן מה התחרטה והקשר ביננו נותק. בתחילת יוני 1946- הועברנו מאוסטריה לבלגיה ושם חיכנו לעליה ארצה.

בתקופת ההמתנה הגיעה משוודיה,קבוצת בנות -בני עקיבא עם מדריכים, שליחי הארץ והן צורפו  לקבוצתנו. שם פגשתי לראשונה את פנינה. היא היתה יוצאת דופן ,שבתה את ליבי ומהר מאוד הפכנו לחברים.

 

באיזו דרך הגעתם ארצה?

יצחק :

בחודש מרץ 1947 קיבלנו הודעה להתכונן לעליה. אני ופנינה עלינו יחדיו לאוניית המעפילים "תיאודור הרצל". אוניה שיצאה מנמל מרסי בצרפת ארצה. ליד חופי הארץ , הבריטים תפסו אותנו. הם חיכו לנו עם פרוג'קטורים,  עם כניסת האוניה לנמל חיפה ודרך רמקול קראו לנו: "תנו לנו לעלות , לא נעשה לכם כלום" - אנחנו בתגובה שרנו את ה"תקווה". הם זרקו חבלים ואנחנו חתכנו אותם, זרקנו עליהם קופסאות שימורים, בקבוקי מים אבל הם לא התרגשו והחלו לירות עלינו והרגו 3 אנשים מאיתנו. היינו כ-2.500 איש על אוניית מסע שהובילה בננות וניסינו בכל יכולתנו להתנגד וגם הצלחנו לכמה שעות אבל בסופו של דבר הבריטים הצליחו לעלות לאוניה.הם העבירו אותנו  ל- 2 אוניות מלחמה "פאן קרשדן" ו – "פאן מייל" לכיוון קפריסין  ויצא שכל אחד מאיתנו הועבר לאוניה אחרת.  

 

מה קרה עם הגעתכם למחנה קפריסין?

 יצחק:

הוכנסנו למחנה 68- מחנה חורף בשיכוני פח. במחנה היתה חלוקה לפי תנועות ובבני עקיבא הופרדו הנשים והגברים. היינו בין הראשונים שהצטרפו לארגון "ההגנה" שהפלמ"ח ארגן בקפריסין – קורס בלי נשק אלא עם קפפ – מקל. 

 

האם גם הנשים גוייסו לפלמ"ח?

יצחק:

 כן, גם הנשים. פנינה היתה בקורס השני ואני הייתי בקורס הראשון.

 

מה היה התפקיד שלך בפלמ"ח?

יצחק:

  עם סיום הקורס מונתי לרמטכ"ל (ראה תמונה) – תעודה שהוענקה לי ע"י המזכירות המשותפת של כמה מחנות. המפקד אמר שכיוון שהצטיינתי אקבל פלוגה של אנשים שעברו את הקורס והפלוגה תהיה אחראית על חיסול גנבות, חיסול הזנות וחיסול הריגול. אני קיבלתי פס ליציאה מחוץ למחנות , נתנו לי אפשרות בליווי של חייל עם ג'יפ  להגיע לאן שרציתי וכך יכולתי לבקר את פנינה שהיתה חולה לתקופת מה ומאושפזת בב"ח בניקוסיה.

 

כיצד פגשת את אחיך?

יצחק:

בקפריסין, אחי היה במחנה קיץ – מחנה אהלים. קיבלתי ידיעה מאחד משליחי הארץ שאחי נמצא במחנה קיץ וכדי שאוכל להגיע אליו, קיבלתי תעודה שיש לי שם פעילות בתפקיד וכך הגעתי למחנה ופגשתי את אחי.

 

כיצד ומתי יצאת מקפריסין?

יצחק:

 המלכה האנגליה אליזבת ילדה את יו"ר העצר ובעקבות כך העניקה 10,000 אישורי יציאה לילדי קפריסין, אני תמיד הייתי בנוי היטב ולכן המפקד שלי רצה שאגיע ארצה לפלמ"ח וביקש שאעמוד בפני ועדה לאישור יציאה , כאשר עמדתי מולם הם ראו שאני נראה בוגר מידי ולא נתנו לי אישור. המפקד שלי הודיע לי שלפני המפגש הבא עם הוועדה אלבש מכנסים קצרים, חולצה קצרת שרוול ואשנה תסרוקת , כך עשיתי והועדה אכן אישרה לי לצאת עם הילדים.

 

מה קרה עם פנינה לאחר שקיבלת את אישור היציאה מקפריסין? מה הקשר בינך ובין  שער עיתון "דבר השבוע"?

יצחק:

 מאז יציאתי מקפריסין,  לא נפגשנו. ידענו מראש שניפגש בארץ בקיבוץ טירת צבי אבל מהרגע שקיבלתי את האישור לא נפגשנו. אני הגעתי לפלמ"ח וכיוון שהייתי בבני עקיבא גובשנו לפלוגה דתית- בגדוד הראשון של הפלמ"ח – בחטיבת יפתח. התאמנו בקיבוץ שדה אליהו. כאן נכנס הסיפור עם שער עיתון "דבר השבוע" שכן שבוע לאחר הגעתי לקיבוץ שדה אליהו אני רואה פתאום להפתעתי  הרבה על שער העיתון "דבר השבוע" - תמונה של עולים חדשים וביניהם מצולמת פנינה. באותו רגע בעצם, הבנתי שהיא הגיעה ארצה ומידי ערב חיכיתי להגעת השיריוניות. באחת הפעמים שחיכיתי, הגיעה שריונית ולשמחתי הרבה פנינה היתה שם. נפגשנו בהתרגשות גדולה.

פנינה הגיעה עם קבוצת בנות וכאשר באתי לבקר את פנינה בטירת צבי הבנות אמרו לי שהתנאים בהם הן שוהות גרועים מאוד. אני לא היססתי ופניתי למפקד שלי והצעתי לו לגייס את הבנות לשורותינו ולהקים הכשרה של בנות בקרבנו. המפקד אמר שיש צורך לקבל על כך  אישור מהמפקדה אבל כבר למחרת הבנות גוייסו לשדה אליהו ואני ופנינה  זכינו להיות  יחדיו כל התקופה. 

 

ספר על פעילות הפלוגה הדתית, מה היה החלק שלכם במלחמת העצמאות?

יצחק:

הפלוגה שלנו עברה את קרב לטרון ושם גם ניספו חיילים רבים מהפלוגה כי רובם היו עולים חדשים ללא שום הכשרה צבאית. אחרי קרב לטרון ירדנו לנגבה להתארגנות, "השלמנו" את השורות. בנגבה קלטנו מגוייסים חדשים, רובם - עולים חדשים. לאחר אימון ירדנו לנגב להחליף את הגדוד השני של הפלמ"ח דרך כיס פלוג'ה. יצאנו ברגל לכיוון רוחמה וברוחמה חילקו אותנו לניר עם. שם מוקמנו לשמירת המשלטים של הסביבה. בפעולה הראשונה יצאנו לכיבוש תל-קונייטרה, תל-נג'ילה ותל-מוליחה. לאחר כיבושם המשכנו לכיבוש באר-שבע. משם עלינו חזרה לצפון הארץ למנסורה להתארגנות מחדש.

 

 

מתי החלטתם אתה ופנינה להתחתן? איך מצליחים להתחתן במצב כזה?

יצחק:

בתקופת שהותנו במחנה מנסורה – ינואר- אפריל 1949 . היה לי מפקד בשם יצחק מרחב ממרחביה שהיה דמות אבהית - הוא ראה מולו אותי ואת פנינה כשני "ילדים" יוצאי מחנה העולים קפריסין והרגיש מחוייבות פנימית לעזור וכך ניגשתי אליו יום אחד ואמרתי לו "אנחנו רוצים להתחתן, אין לנו בית וגם לא משפחה תן לנו חופש". הוא הסכים אבל שאל "איפה תגורו?" עניתי לו "אני אמצא דירה ברכוש הנטוש, אני אביא אישור ואז תשחרר את פנינה ונוכל להתחתן". במקום לענות לי הוא הלך לאלוף שייקה גביש – מפקד הגדוד, ואמר לו :" יש לי כאן שני "ילדים" יוצאי קפריסין, שרוצים להתחתן בוא נחתן אותם! תן להם חופש לחפש דירה." המפקד הסכים לחופש של 4 ימים ואנחנו מיד יצאנו והתחלנו בחיפושים. חיפשנו במקומות הכבושים בעכו. הגענו לאחראי לרכוש הנטוש בעכו וסיפרנו לו את סיפורנו. הוא לקח אותנו מחוץ לעיר לדירות שערבים בנו, לא סיימו אותם ונשארו שלדים ואמר :" זו הדירה, אני אדאג לחלונות ודלתות" ונתן לנו אישור. המפקד שלי נתן את האישור לשייקה ואמר:"הם מצאו דירה, בוא ונחתן אותם!". שייקה קרא לעובד הסעד הגדודי ולאפסנאי ואמר להם:"תדאגו ב"וועד למען החייל" לקבל את בית החייל לחופה לחתונה באפריל, תנו להם ציוד ותשלחו 4 חיילים שיחזיקו עם כידונים את החופה". וכך נקבעה החתונה שלנו ל- 11.4.1949 ב"וועד למען החייל" בחיפה.  

 

היו לכם הכנות לקראת החתונה?

 יצחק :

(יצחק מחייך) -  לא היו שום הכנות מיוחדות בקושי היו לנו בגדים. בחופה לבשנו מדים. ההינומה של פנינה  היתה מכאפייה לבנה והדבר היחיד שפנינה הצליחה לעשות הוא ללכת למספרה אבל היא  היתה כל- כך ביישנית שכאשר הלכה למספרה, היא חיכתה בתור שעות ולא סיפרה לאף אחד שהיא כלה בדרך לחתונה כך שאני והרב חיכינו לה הרבה זמן עם החופה. 

 

מי חיתן אתכם? מי ליווה את החתונה? 

  יצחק:

היינו בלי אף בן משפחה פרט לאחי מרדכי. הרב גורן קידש אותנו ויחד איתנו היה מפקד הפלוגה, וחיילי הפלוגה. היה מרגש מאוד.

 

 

כיצד הסתדרתם בדירה הלא גמורה?

יצחק:

אני סידרתי את החשמל, חצבתי תעלות עם צינורות גמישים שהכנסתי לקיר. בעצם אנחנו עשינו את כל עבודות השיפוץ בבית. היה מאוד קשה בדירה אבל אף אחד מאיתנו לא התלונן. אני גם בניתי  ספריה מלבנים וקרשים וצבעתי אותה. עשינו מה שיכולנו כי לא היה לנו כלום לפעמים גם לא היה כסף לאוכל.בדירה היינו מ- 48' עד 69' ושם נולדו לנו שתי הבנות – חביבה ובלומה. 

 

נקודות ציון דרך:

- חבר מועצת העיר עכו

-סגן ראש העיר עכו – 8 שנים.

ב- 58' – מונתי למנהל בנק בעכו.

ב- 69' – מונתי למנהל בנק הפועלים בקרית גת – 13 שנים.

ב- 82'- מונתי למנהל הסניף הראשי באשקלון – 3 שנים. בגיל  58- יצאתי לפנסיה מוקדמת. 

כיום: ממשיך יצחק בפעילות ציבורית נרחבת וסבא מאושר ל- 5 נכדים ו – 2 נינים.

 

למעבר לכל התמונות של יצחק לחץ כאן

                                                                                                                        האתר מודה ליצחק קרן על הראיון המרגש ועל הזמן שהקדיש לקיומו.